ואיך חמלה יכולה להביא לשינוי הבוקר נחשפתי לסיפור על שבט בדרום אפריקה בשם Babemba ועל הדרך בה הם נוהגים בחברי השבט שטעו, שגו או פעלו באופן בלתי צודק. בספר The Art of Forgiveness, Lovingkindness, and Peace, מתאר ג'ק קורנפילד את הטכס שמקיים השבט; חבר השבט ששגה מזומן למרכז הכפר, וכל חברי השבט מתאספים סביבו במעגל גדול. ואז, כל חברי השבט, כל אחד ואחד, כל אחד בתורו מדברים עם הנאשם. הם מספרים לו על הדברים הטובים שעשה במהלך חייו; כל החוזקות שלו, מעשיו הטובים, התכונות החיוביות שלו מתוא

או "אם אתם מחפשים רעיון חדש, ,תיקראו ספר ישן" אני מזקנות השבט. ואני זוכרת איך זה היה פעם. אחד הזיכרונות הכי מוקדמים שלי הוא כנראה בערך מגיל 4. גרנו בקצה רחוב ללא מוצא, והבניין שלנו עמד בחלקו הגבוה יותר של הרחוב. הייתי עומדת במרפסת, וצופה לעבר מורד הרחוב, לראות את אמא שלי חוזרת מהעבודה, הדמות שלה הולכת ומתקרבת, הולכת וגדלה עד שיכלה לשמוע אותי קוראת לה. אמא שלי עבדה במשרד ממשלתי, וכל יום בשעה 16:00 הייתי מצפה לשובה. אני לא בדיוק זוכרת מה היא עשתה אחר הצהריים - זה היה בליל של לע

היא באה אליי אחרי שיחה עם המנכ"ל. בפגישה, היא העלתה בפניו תחושות של תסכול מכך שתהליכים לא מתקדמים כראוי, ומצוקה מההשפעה של זה על העבודה שלה. התשובה של המנכ"ל השאירה אותה חסרת מילים: "כשאת באה לעבודה, תשאירי את הרגשות שלך מחוץ לדלת". שאלתי אותה אם המנכ"ל התכוון לכל הרגשות, או רק לאלה שאנחנו מכנים "שליליים". כלומר, אם הוא מבשר לה על העלאת שכר, או על בונוס שמן, האם הוא מצפה שרגשות כמו שמחה, שביעות רצון והכרת תודה גם יישארו מחוץ לדלת? גירסה אחרת של השיח הזה הוא השיח שארגונים מנה

דמיינו מצב שבו העובדים בצוות שאתם מנהלים אינם שכירים של החברה אלא פרילנסרים. כלומר, הם חתומים על חוזה שירותים עם החברה, בו הם מתחייבים לעמוד בתכולת עבודה מסוימת, בתוך פרק זמן מוגדר, פעמים רבות רק בחלק משבוע העבודה. יתכן והם מחלקים את זמנם בין החברה שלכם לחברות נוספות, או שמקדישים את זמנם הפנוי לפעילויות אחרות. אתם לא נדרשים לתת להם משוב רבעוני או שנתי. הם בכלל לא נכללים בתהליך הערכת הביצועים. בסוף כל חודש, הם מוציאים חשבונית עבור השירותים שנתנו לחברה. אם אתם מרוצים, אתם משלמי