היא באה אליי אחרי שיחה עם המנכ"ל. בפגישה, היא העלתה בפניו תחושות של תסכול מכך שתהליכים לא מתקדמים כראוי, ומצוקה מההשפעה של זה על העבודה שלה. התשובה של המנכ"ל השאירה אותה חסרת מילים: "כשאת באה לעבודה, תשאירי את הרגשות שלך מחוץ לדלת". שאלתי אותה אם המנכ"ל התכוון לכל הרגשות, או רק לאלה שאנחנו מכנים "שליליים". כלומר, אם הוא מבשר לה על העלאת שכר, או על בונוס שמן, האם הוא מצפה שרגשות כמו שמחה, שביעות רצון והכרת תודה גם יישארו מחוץ לדלת? גירסה אחרת של השיח הזה הוא השיח שארגונים מנה

דמיינו מצב שבו העובדים בצוות שאתם מנהלים אינם שכירים של החברה אלא פרילנסרים. כלומר, הם חתומים על חוזה שירותים עם החברה, בו הם מתחייבים לעמוד בתכולת עבודה מסוימת, בתוך פרק זמן מוגדר, פעמים רבות רק בחלק משבוע העבודה. יתכן והם מחלקים את זמנם בין החברה שלכם לחברות נוספות, או שמקדישים את זמנם הפנוי לפעילויות אחרות. אתם לא נדרשים לתת להם משוב רבעוני או שנתי. הם בכלל לא נכללים בתהליך הערכת הביצועים. בסוף כל חודש, הם מוציאים חשבונית עבור השירותים שנתנו לחברה. אם אתם מרוצים, אתם משלמי