היא באה אליי אחרי שיחה עם המנכ"ל. בפגישה, היא העלתה בפניו תחושות של תסכול מכך שתהליכים לא מתקדמים כראוי, ומצוקה מההשפעה של זה על העבודה שלה.
התשובה של המנכ"ל השאירה אותה חסרת מילים: "כשאת באה לעבודה, תשאירי את הרגשות שלך מחוץ לדלת".
שאלתי אותה אם המנכ"ל התכוון לכל הרגשות, או רק לאלה שאנחנו מכנים "שליליים". כלומר, אם הוא מבשר לה על העלאת שכר, או על בונוס שמן, האם הוא מצפה שרגשות כמו שמחה, שביעות רצון והכרת תודה גם יישארו מחוץ לדלת?
גירסה אחרת של השיח הזה הוא השיח שארגונים מנהלים על איזון עבודה / חיים, כאילו שיש איזשהו קו מפריד ביניהם, כאילו שכאשר אנחנו עובדים אנחנו לא חיים. נראה שאנחנו קרובים יותר למצוא חיים על מאדים מאשר לפתור את הבעיה הזו, כי אנחנו ניגשים אליה מתוך הנחות עבודה שגויות.
בדו"ח שפרסמה לאחרונה גאלופ, נשאלו עובדים על רגשות שליליים שהם חוו במקום העבודה:
40% דיווחו על דאגה יומיומית
44% דיווחו על תחושות של דחק / עקה (stress)
21% דיווחו על כעס
23% דיווחו על עצב
באותו דו"ח נראה כי רמת מחוברות העובדים בעולם עומדת על 21%, ורמת שביעות הרצון הכללית מהחיים עומדת על 33%.
הציפייה של מעסיקים ושל עובדים שמקום העבודה יהיה מקום שיספק 100% (או מספר קרוב לזה) מהזמן תחושות של שביעות רצון, הנאה, שמחה, מחוייבות, תחושת גדילה והתפתחות אישית היא ציפייה שאינה ריאלית. העבודה והחיים אחד הם. רגשות כמו דאגה, כעס, עצב, תסכול הם חלק בלתי נפרד מהעבודה כפי שהם חלק בלתי נפרד מהחיים.
עצם הצורך לעמוד במטלות, בלוחות זמנים, בסטנדרט של תוצרים מייצר דאגה ודחק. העבודה עם מנהלים, מדווחים, קולגות, לקוחות, ספקים – כל אלה מייצרים לעתים תסכול, כעס ואף עצב. התחושות מהעבודה הולכות איתנו, ונכנסות איתנו בדלת הבית. התחושות מהבית הולכות איתנו, ו"דופקות שעון" בכניסה לעבודה. כולן. כל קשת הרגשות האנושית.
תגידי, באת לבאס או שיש גם חדשות אופטימיות?
ת'אמת, כן.
וכמו תמיד, המפתח נמצא בידיים של המנהלים.
מה שעוזר לנו כאשר אנחנו מרגישים דאגה, תסכול, עצב, לחץ זה הקשבה ואמפתיה. מנהלים שידעו להקשיב, להביע אמפתיה, להיות נוכחים לרגע עם העובדים שלהם בקושי. לא למהר להציע פתרונות, לא ל"נפנף" את הרגשות האלה. פשוט להיות לרגע עם האדם (שבמקרה הוא גם העובד.ת שלנו) ולשאול "מה קורה?". ואחרי שמקשיבים לומר "זה נשמע לא פשוט".
מציעה לכם לראות את הסרטון המדהים הזה של Brene Brown על אמפתיה:
וכדי ללמוד עוד מיומנויות ניהול שמתאימות לעולם העבודה החדש, אני מזמינה אתכם ליצור איתי קשר.
שלכם, בהקשבה מלאה,
דפנה אביטל
Comentários