"הייתה לי תחושה שלא הייתי צריכ.ה לעשות את זה"
"לא יודע.ת להסביר למה. זה בא לי טוב"
"תפסיק.י לחשוב על זה, וזה יבוא לך"
שריפה פרצה במטבח בית בשיקגו, אילינוי. צוות מכבי האש בעט בדלת הבית, ועמד בסלון תוך שהוא מנסה להשתלט על האש במטבח. לפתע צעק ראש הצוות "צאו! עכשיו!" הצוות רץ החוצה מהבית ותוך רגעים לאחר מכן התמוטטה הרצפה עליה עמדו בסלון. כאשר נשאל ראש צוות הכבאים כיצד ידע שהרצפה עומדת להתמוטט, הוא לא ידע להסביר מלבד לומר "הייתה לי תחושה".
נהג פורמולה 1 בלם בחדות כאשר התקרב לעיקול, מבלי לדעת מדוע. כתוצאה מהבלימה הוא נמנע מלפגוע בערימה של מכוניות שהתנגשו זו בזו על המסלול מיד לאחר העיקול, מה שללא ספק הציל את חייו. כאשר נשאל על הבלימה הוא לא ידע להסביר מדוע בלם.
מכירים את התחושה הזו? אינטואיציה?
העיקרון הבא שאחראי על המזל בחיים הוא היכולת לקבל החלטות בהסתמך על תחושות בטן ואינטואיציה. אנשים בעלי מזל מטפחים את היכולות האינטואיטיביות שלהם ונעזרים בהם לצורך קבלת החלטות בעוד שאנשים חסרי מזל נוטים להתעלם מהאינטואיציה שלהם גם כאשר היא צורחת.
אינטואיציה מוגדרת ע"י סופי ברנהאם כ "ידיעה עדינה מבלי שיש לנו מושג למה אנחנו יודעים את זה". הידיעה האינטואיטיבית נוצרת באופן לא רצוני, מופיעה במהירות רבה ולמי שחווה אותה קשה להסביר מדוע הוא.היא נוקטים בעמדה הזו. הידע המצטבר במחקרים שנערכו בשנים האחרונות מאתר את מקורות החשיבה האינטואיטיבית ומצביע על כך שלחשיבה הזו, וליכולת לקבל החלטות המתבססות על אינטואיציה יש מקום של כבוד לצד החשיבה האנליטית.
בירור מעמיק עם ראש צוות הכבאים העלה כי הכבאי הבחין בשלושה דברים מוזרים: המים לא כיבו את האש, הסלון היה חם מהרגיל והאש הייתה שקטה במיוחד. האינטואיציה של הכבאי, שהתבססה על הניסיון המצטבר שלו, זיהתה את הדפוס ותירגמה אותו למצב לא בטוח. חלק במוחו של הכבאי, מעבר למודעות וליכולת ההמשגה שלו, ידע כי האש נמצאת במרתף מתחת לסלון, מה שהפך את הסלון לחם במיוחד ואת האש לשקטה במיוחד.
כאשר נהג הפורמולה שיחזר עם את הסיבה לכך שלחץ על הבלמים, הוא חיבר רסיסי מידע שחלפו במוחו לפני שבלם; הקהל, שבדרך כלל מביט לכיוון שלו, ומריע לו בחלק זה של העיקול הביט לכיוון ההפוך ממנו, במבט קפוא, ולא הריע. זה הספיק למוחו של נהג הפורמולה להבין כי משהו אינו כשורה ולבלום.
שני המקרים האלה מחזקים מחקר שגילה כי יש שתי מערכות נפרדות של אחסון זיכרונות במוח שלנו. מערכת אחת שהיא מוכוונת, מבוססת על המשגה, ומאחסנת זיכרונות שקשורים בחוויות ואפיזודות מסוימות. השליפה של מידע מהמערכת הזו כרוכה במאמץ קוגניטיבי של היזכרות. המערכת השנייה, שעליה מבוססת האינטואיציה, מסוגלת ללמוד קשרים מופשטים בין תכונות בסביבה לבין המשמעות הרגשית שלהם, ללא מודעות, או ללא כוונה מודעת. לאחר שהקשרים הללו נלמדים, אנחנו מסוגלים ליישם את הידע הזה על סיטואציות חדשות ללא מאמץ, ללא כוונה ומבלי להתאמץ לשלוף את החוויות שתרמו לידע המופשט הזה. זו הסיבה שאינטואיציה מופיעה כאילו "מעצמה" ללא מאמץ קוגניטיבי מצידנו.
מתברר שהאינטואיציה שלנו מדברת איתנו, רק שאנחנו לא מורגלים להקשיב לה.
במחקר שבדק את היכולת לקבל החלטות מיטיבות התבקשו המשתתפים לבחור קלפים מאחת מארבע חפיסות קלפים, כאשר כל בחירה בקלף גררה פרס כספי או עונש כספי. החוקרים סידרו את הקלפים בחפיסות כך ששתיים מהחפיסות היו עם קלפים שהניבו רווחים גבוהים יותר והפסדים נמוכים יותר.
לאחר 50 משיכות קלפים, הנחקרים כבר ידעו לומר שעדיף לבחור בקלפים משתיים מהחפיסות, ולאחר 80 משיכות קלפים, הנחקרים כבר ידעו להסביר מדוע שתי החפיסות האלה עדיפות. אבל הנתון היותר מעניין הוא ש...
הנחקרים היו מחוברים למכשירים שמדדו את המוליכות העורית שלהם (SCR) – אותם סימנים עדינים ולא מורגשים שמופיעים כתגובה לסטרס. התברר שכבר במשיכה ה – 20, כאשר הנחקרים הושיטו את היד לחפיסה היותר מסוכנת, הגוף שידר סימני סטרס. כלומר, "הגוף ידע" הרבה לפני שהמוח הצליח להמשיג ולהסביר מדוע לבחור בחפיסה מסוימת ולא באחרת.
הבעיה היא שהאינטואיציה שלנו מדברת אלינו ללא קול; עשרות שנים של טיפוח החשיבה הלוגית והרציונלית והעדפת החשיבה על רגשות, מיסכו יותר ויותר את הקול של האינטואיציה. בעולמות העסקיים במיוחד, "תחושות בטן" אינן הסבר לגיטימי להחלטה עסקית, וכך גם כאשר יש לנו איזושהי וודאות פנימית לגבי הדרך הנכונה להמשיך הלאה, אנחנו מתקשים לדבוק בה אלא אם נצליח להמשיג את הסיבה לבחור בדרך זו או אחרת.
אז איך מטפחים ומפתחים את ההקשבה לאינטואיציה?
מאחר והאינטואיציה מדברת אלינו דרך הגוף, אנחנו צריכים לפתח את ההקשבה לאותו קול ללא מילים שמדבר איתנו דרך הבטן, דרך דפיקות הלב, דרך חוסר נוחות בגוף, דרך תחושות בעור. אנחנו יכולים לפתח את ההקשבה הזו דרך מדיטציה שהיא אחת המדיטציות המופלאות והכייפיות ביותר שקיימות – סריקת גוף.
בסריקת הגוף אנחנו יושבים או שוכבים, ומביאים את תשומת הלב שלנו לגוף שלנו, איבר אחרי איבר, ובוחנים את התחושות העולות בהם. אנחנו לומדים לשים לב לאותות העדינים שהגוף משדר לנו, תוך מודעות והקשבה לגוף שלנו. לאחר שמתרגלים סריקת גוף לאורך זמן, אנחנו מתרגלים "להקשיב" לגוף שלנו גם כאשר אנחנו יושבים בחדר ישיבות, עונים למיילים במשרד או בשיחה עם אנשים. וכאשר עולות בנו תחושות לא נוחות, מבלי לנסות אפילו להבין אותן, אנחנו לומדים לסמוך על הגוף וכמו אותו נהג פורמולה 1, קודם כל לבלום. לעצור.
בשבוע הקרוב אני לוקחת על עצמי להוסיף למדיטציית המודעות הפתוחה גם סריקת גוף וכאשר תתעורר תחושה לא נוחה בגוף, פשוט לעצור לפני שאני ממשיכה לפעולה.
מצורף לינק להנחייה למדיטציית סריקת גוף (10 דקות) – מזמינה אתכם להצטרף אליי.
תחזיקו לי אצבעות,
דפנה אביטל
#צ'אנסלמזל #ניסויעצמי #מזל
